<h1>הגהות שערי דורא סימן ע"ח</h1>
<h2>דף לה.</h2>
לפי שראיתי במלכות שוואבין שאוכלין החמאה של גוים ואין מוחין בידם לפי שמביאין אותן מן ההרים א)שבפעם אחת מתקנין חבית לכן ארשום כל דין חמאה לפי דעת גאונים גדולים והאיך נהגו העולם שאל ר' יצחק ב"ר שמואל מרבינו יעקב על חמאת גוים שקורין פוט"ר יבאר לנו רבינו כי יש אוכלין אותה אע"פ שלא ראו אותה לתקנה וזו היא תשובת ר"ת על החמאה נ"ל בעיני היתר גמור כמו שפסקו על הגוים החולבים לצורך עצמן לגבן דאין מערבין בו דבר טמא ב)ולא חששו אלא לניקור [ד"ל פירש"י ניקור גילוי ש"ל] וסייעת' מפי' ר"ח דכתב ג)אגב איטפא קאי ביה זיהרא ד)ואע"פ שנגזר על גבינות של גוים [אי לאו] דקאי ביה זיהרא ביני איטפיא אם היה יבש היה מותר ובחמאה ליכא איטפיא דלוקי ביה זיהרא הלכך יבש שרי. ובד' ימים הוי הגבינה יבישה והוי שרי אי לאו דמוקי ליה איטפיא לזיהרא ואז החמאה מותרת. (שנתערב בה נסיובא דחלבא) [ד"ב פי' שאיכא למיחש לחלב טמאה מ"מ לאחר יבוש שרי] (ס"א גם כי נתערב בה נסיובא דחלבא דלא קאי) ואותם שאין מערבין בה נסיובא דחלבא מותרין מיד, ואם ספק אם נתערב בהן או לא הוי ספיקא דרבנן ולקולא. ובמלכותינו אין מערבין אותה וכולנו אוכלין אותה מי שדעתו יפה ומטגנין בה ביצים ואוכלין אותם עכ"ל ר"ת והר"ר אליעזר מטו"ך כתב דחמאה היא מנויה בחילוק שבין בני בבל וא"י, בני בבל אומרים שחמאת גוי מותר שאינו מקבל טומאה פירש שחלב בהמה טמאה אינה נעשית חמאה, ובני א"י אומרים שחמאת גוי אסור מפני חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו (פי' בגזירת חלב שחלבו גוי ש"ל) ה)ומשום בישול גוים ומשום תערובות חלב טמא ובארץ הזאת יש מקומות שמערבין בה נסיובא דחלבא שקורין צינ"ר בלשונינו, ומיהו בשביל כך אין לאסור כיון דחלב טמא אין עומד ואין נסיובא דחלבא מצוי אלא מחלב טהור, וגם טעם דבישול גוים דאמרו בני א"י אין נראה שהרי חלב נאכל כמו שהיא חי ולא שייך בהו משום בישולי גוים כדפריך תלמודא (פא"מ דף ל"ט:) אדבש אי משום בישולי גוים הא נאכל כמו שהיא חי, וכן הלכתא כאידך לישנא (שם ל"ח:) דכל שאינו עולה על שלחן מלכים, ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי גוים. וחלב אינו עולה על שלחן מלכים. ומה שכתב ר"ת בתשובותיו דאסור אם יש בה נסיובא דחלבא אבל ספק שרי דספיקא דרבנן לקולא, לא נהירא דנסיובא דחלבא אינה נעשית כ"א לאחר הגבינה והחולבין לגבן אין מערבין בה חלב טמא כיון דלא קאי, א"כ אין לחוש שמא יש בה [חלב טמא] והכל מותר ודאי. ואין נראה דברי בני א"י לא בבישולי נכרים ולא בתערובת חלב טמא ובני בבל רוצים להתיר אפי' אם הי' מעורב בה חלב טמא בטהור שהרי הי' נפרד ממנו כשעושין חמאה. ואין החמאה רק מן הטהור ואין לחוש שמא חלבו הגוי לצורך דבר אחר. ושוב נמלך בו לחמאה מזה אין לחוש כאשר אין אנו חוששין בגבינות גוים לחלב טמא אלא לזיהרא דקאי ביני איטפא לר"ת ובפ' א"מ (דף ל"ח בתוס' ד"ה ואתא ישראל) האריך ובכל מקום שנחלקו בני בבל ובני א"י אנו נוהגים כבני בבל. ומיהו במלכיות הללו שאין כאן רוב בהמות אלא שמאספים החלב מעט מעט ואין חוששין [כלומר הגוים אין חוששין ש"ל] אם מערבין בו בשר. וגם קערות וקדירות שאינן מקונחות מטומאה ו)אין רגילות לאכול חמאת גוים כלל והמחמיר תע"ב [כ"י פירוש אפי' במקום שמאספים הרבה בהמות יחד המחמיר תע"ב דאל"כ מאי מחמיר איכא דינא הוא]. [שערי דורא הלכ' גבינה וחמאה וחלב של גוים סימן ע"ח]. א) (ד"ק כי"פ כי"א)0שבפעם אחת מתקנין חבית גדול מלא הגה ומאחר שמתקנים כל כך הרבה בפ"א אז נזהרין שלא יערבו בשר או חלב טמא כי הוא מתקלקל מכח זה כי החלב אינו עומד מחלב טמא ומעמידין בפרחים. ב)0(ד"ק)0הגה פי' משום גילוי עכ"ל (א"ה. והגהות שאר דפוסים שני ד"ו דק"ק ד"י פרק אין מעמידין אמרינן כל דבר שיש בו חשש ניקר פירש חשש ארס של נחש אם הי' יבש מותר דאין מניחין אותו ליבש, פירש ודאי אין בהם ארס דאי יש בהם ארס לא הי' מניחו לייבש). ג)0פירש"י בע"ז פא"מ גומות שבתוך הגבינות פי' חיישינן שמא החלב טמא שלא עמד נשאר עם הנסיובי בגומות הגה איטפא לשון חור וסדק זיהרא לשון ארס של נחש ד"ק פירש אגב איטפי שבגומות שבגבינות עומד ארס של נחש ע"כ. ד)0וז"ל ה' מיימניות ה' מ"א סי' ע"ו ואעפ"י שנגזר על גבינות של גוים אי לא דקאי זיהרא בינו איטפא הוי יבש מותר כו' ע"כ. ה)0ומשום בישול נ' וכו', פירוש שמרתיחין החלב ומקליטין אח"כ אותו השומן ממנה ועושין חמאה כמו ששאל ר"י את ר"ת. ו)0אין רגילות לאכול חמאת גוים כלל והמתע"ב וכן נוהגין איסור בכל הארצות ואין א' מיקל כלל מהרא"י ז"ל.
